עריכה לשונית - דגשים והשפעתם על ההגייה ועל הכתיבה

כל דובר עברית יודע כי יש אותיות דגושות בראש מילה, או אחרי שווא באמצע מילה, ושאותן אותיות יכולות להיות גם רפות. אבל הסיבות לכך, ההבדלים בין הדגשים, ומדוע יש דגשים שלא נשמעים – כל אלה הם בגדר תעלומה, וגם ללומדי דקדוק עברי, הנושא אינו פשוט.

אמנם קיים חוק איזון ההברות, כאשר עריכה לשונית מתבססת עליו, שיכול לסייע בהבנת ההדגשה: אחרי תנועה קצרה – יבוא טעם או דגש חזק לסגירת ההברה, לעומת תנועה ארוכה ש'יכולה להישאר לבד'; אולם זהו רק קצה הקרחון. הנושא טומן באמתחתו תשלומים, דגשים לתפארת הקריאה ודגשים משניים. הוא מקושר לאותיות הגרוניות, ויש לו דרישות בנוגע לבניינים הכבדים (פיעל, פועל והתפעל). ואם עלינו להוסיף את הדגשים למערכת הניקוד הענפה והסבוכה, הרי לנו שפה קשה ומאתגרת.
להלן חלק מחוקי הדיגוש, ויש לסייג ולומר כי צריך להכיר חוקים נוספים ומקדימים בדקדוק העברי (כמו גזרות חסרות במערכת הפועל):
האותיות הגרוניות (אחה"ע) והאות רי"ש, אינן מקבלות דגש חזק, ואז יכולים לקרות כמה תרחישים: א. תשלום דגש: התנועה שלפני הגרונית מתארכת במקום הדגש הנדרש: חיריק וסגול יתארכו לצירה, פתח – לקמץ, קובוץ – לחולם; ב. התנועה שלפני הגרונית נשארת בעינה, ללא דגש אחריה, הדבר קורה בעיקר בבניינים פִּעֵל, פֻּעַל והתפעל.
סוגי הדגשים הקיימים: 
דגש קל – מופיע רק באותיות 'בגדכפת' בראש מילה ולאחר שווא נח: מַגְבֵּר, הִסְגִּיר, מִגְדָּל, מַזְכִּיר, מִטְפַּחַת, מִכְתַּב. לפעמים משאירים שווא נח ולו כדי לקיים את הדגש הקל הנדרש, גם אם ההגייה קשה, הגהה תבדוק זאת: מַהְפֵּכָה, העְפָּלה, מעְבָּדה.
דגש חזק – לא יופיע באותיות גרוניות (אחה"ע) וברי"ש, ויופיע רק אחרי תנועה. יש כמה סוגים של דגש חזק:
א. דגש משלים, שבא במקום עיצור שהידמה לזה שאחריו ונטמע בו, או שחל מיזוג בין אותיות כפולות. יש לזהות את השורש ואת המשקל: במילים מַפַּל (נ.פ.ל,), תִּקַּח (ל.ק.ח.) ומַדָּע, (י.ד.ע.) נבלעו והידמו הנו"ן, הלמ"ד והיו"ד, ובמקומן יש דגש חזק, בגזרת הכפולים: במילה חַגִּים (ח.ג.ג.), הגימ"ל הכפולה התמזגה לאחת;
ב. דגש תבניתי, יש להכירו. הוא לא ניכר בשורש, אלא בתבנית דגושה. התבניות בפועל מכונות בניינים, והתבניות בשם מכונות משקלים; שלושה בניינים יש בהם דגש תבניתי בעיצור האמצעי של השורש והם: פִּעֵל, פֻּעַל והִתְפַּעֵל: חִדֵּש, חֻדַּש, הִתְחַדֵּש. 
בשם יש כמה משקלים דגושים:
קַטָּל (עיסוק, מקצוע או תכונה): טַבָּח, פַּסָּל, חַיָּב, ובנקבה: גַנֶּנֶת;
קַטֶּלֶת: נַיֶּרֶת, אַדֶּמֶת, צַנֶּרֶת.
קִטֵּל (מומים ותכונות): אִלֵּם, עִלֵּג, פִּסֵּחַ, פִּקֵּחַ;
קַטִּיל (עצמה פיזית או רוחנית): אַדִּיר, יַצִּיב, אַלִּים, סַכִּין;
קַטּוּל: אַלּוּף, עַמּוּד, טַבּוּר;
שמות פעולה של פיעל והתפעל: קִטּוּל – חִדּוּש, בִּקּוּש; קַטָּלָה – בַּקָשָה, סַכָּנָה; והִתְקַטְּלוּת – הִתְבַּדְּלוּת. כשהשורש מרובע – לעולם אין בו דגש תבניתי.
ג. דגש לתפארת הקריאה יופיע במילים הבאות: בָּתִּים, אֵלֶּה, לָמָּה, הֵמָּה, שָמָּה, אָנָּא, הֵנָּה ויָמָּה.
ד. דגש תנייני (משני), זהו דגש חזק שאינו תבניתי כי אינו בעי"ן הפועל, והוא אינו משלים כי השורש שלם: אִתִּי, אִתְּךָ, אֲדִֻמִּים.

הגהה

 

 
כל הזכויות שמורות לניר שגב – הדובדבן

Created by Tarrlink, Powered by Joomla!