עריכה לשונית - הכתב העברי

הכתב העברי בן ימינו הוא בעל שורשים עתיקים מאוד. תחילתו בכתב הכנעני, שהיה לינגווה פרנקה, כלומר שפת אם של עמים רבים באזור. ממנו התפתחה שלוחה של כתב פניקי וממנו נולדו הכתב הלטיני והיווני, שלוחה נוספת של הכתב הארמי-אשורי התפתחה, והוא הבסיס של הכתב העברי המרובע ששרד עד ימינו.
כך, הכתב העברי הקדום הוא למעשה כתב כנעני, והוא שימש לאורך כל תקופת הבית הראשון. הכתב העברי העתיק נקרא גם כתב דעץ, והוא אבי כל כתבי האלפבית. מי שמתעניין בנושאי עריכה לשונית חייב לדעת נושא זה.
לפניו הכתב היה בעל ביטוי גרפי ולא עיצורי, ועליו נמנים כתב היתדות המסופוטמי וכתב ההירוגליפים המצרי. 
הכתב העברי המרובע הוא הכתב שאנו משתמשים בו גם היום בדפוס, והוא נקרא גם הכתב האשורי או הכתב היהודי, והוא מיוחס לימי בית שני ולימי גלות בבל. זה, התפתח מהכתב הארמי בראשית ימי הבית השני בתהליך בעל רקע מדיני: הארמית הייתה הלשון הרשמית של הממלכה הפרסית, הממלכה השלטת במזרח התיכון באותה העת. אבל בתקופות של גאווה לאומית, תמיד חזרו לכתוב בכתב העברי הקדום, כמו בימי מרד החשמונאים, בימי היטלר, וגם המטבעות של היום טבועים בכתב העברי הקדום.
לפני שתקראו על ענייני הגהה, לפניכם ציון אירועים שהשפיעו על התפתחות הכתב:
1. תהפוכות בצורת הכתב האלפביתי חלו בשל התפתחויות טכניות של אמצעי הכתיבה (למשל מעבר מחריטה באבן לדיו);
2. בתחילתו הכתב האלפביתי היה נטול תנועות, ובחלוף העתים והאירועים ההיסטוריים, התווספו אותיות אהוי; 
3. התפתחות אחרת הייתה של האותיות הסופיות. בתחילה הן שימשו הן כאותיות סופיות והן כאותיות אמצעיות בצורתן הסופית: ם, ן וכן הלאה, ורק בהמשך התפתחו האותיות המקובלות לאמצע המילה: מ', נ' וכו'.
המסמך הראשון שיש לנו בכתב עברי מרובע הוא המקרא, לפני כן נמצאו כתובות על גבי חרסים (אוסטרקונים), הכתובים בכתב העברי הקדום.
החרסים שנמצאו מלמדים אותנו הן על הלשון שבה השתמשו בתקופה זו, הן על הווי החיים דאז והן על התפתחויות היסטוריות ולשוניות שהתחוללו במהלכה. למשל: 
1. לוח גזר מהמאה העשירית לפנה"ס הוא הטקסט הקדום ביותר בעברית, ומצוינים בו חודשי השנה החקלאית;
2. כתובת השילוח משנת שבע מאות לפנה"ס מתארת את השלבים האחרונים בחפירה של נקבת השילוח; 
3. חרסי לכיש מסוף המאה השישית לפנה"ס בסוף ימי בית ראשון, מכילים אוסף מכתבים, הכתובים בדיו על גבי חרס, ומתעדים תכתובת צבאית מימי כיבוש בבל; 
4. ששים ושלושה אוסטרקונים של שומרון, בירת ישראל במאה השמינית לפנה"ס, שהם למעשה תעודות משלוח. חשיבותם רבה בכך שהם מעידים על העברית של מלכות ישראל, להבדיל מהמקורות האחרים המעידים על מלכות יהודה. 
5. אוסטרקון חשוב נוסף הוא מצד חשביהו מהמאה השביעית לפנה"ס, מתקופת המלך יאשיהו. זהו מכתב תלונה המאופיין בשפה פשוטה ובטקסט רצוף ומכיל מאפייני עברית של סוף תקופת בית ראשון לקראת ימי בית שני.

 

 

 
כל הזכויות שמורות לניר שגב – הדובדבן

Created by Tarrlink, Powered by Joomla!