עריכה לשונית - סמנטיקה ופעלים

הפועל והצרכותיו הם אבן יסוד בשפתנו, גם בלי שנשים לב לכך. עריכה לשונית מטפלת גם בכך. המשפט הפועלי מורכב בהכרח מנושא ונשוא. אך לא פעם הנשוא, כלומר הפועל, גורר אחריו השלמות שהן גם הכרח. לפעלים אלה נקרא פעלים מוצרכים ובשפה המוכרת יותר – מושא. אלו משלימים שבלעדיהם המשפט לא יהיה שלם, ההשלמה היא ההקשר של המשפט, ובעברית ההקשר הוא קריטי להבנת השפה, ולו בגלל שמילים רבות כתובות באותה הצורה ורק ההקשר יקבע את אופן הגייתן ואת אופן השימוש בהן.
הסמנטיקה, חקר המשמעות של המילים והרכביהן, נרתמת כדי להבהיר את ההיגיון העומד מאחורי ניתוח תחבירי כזה או אחר. 
לפני שנבצע עריכה לשונית, ההנחה היסודית היא כי כל משפט הוא בעצם תיאור של התרחשות או דרמה, שמקיימים אותה שחקנים או מקומות, אם אחד ואם יותר, תמיד הנושא מספר כאחד המקומות. 
הדבר מסייע בהבנת ההצרכה של הפועל במשפט, כמו גם את ההבנה מדוע חסרים נתונים חשובים במשפט, או מדוע שינוי מקום של גורם במשפט יכול להשפיע על הבנת המשפט כולו, במיוחד במשפטים שיש בהם הרבה שחקנים.
מקובל לקרוא לבעלי התפקיד במשפט – מקום או שחקן, ולכן יהיו משפטים חד-מקומיים (נושא ונשוא בלבד) ללא צורך במושא משלים לעומת פעלים דו-מקומיים (נושא ומושא אחד) תלת-שחקנים (נושא ושני מושאים) או ארבע-שחקנים (נושא ושלושה מושאים).
ההצרכות יכולות לנבוע מהסיבות הבאות:
1. הצרכה פורמלית: תחבירית ומחויבת המציאות לצורך יצירת משפט שלם עם הקשר: האם טיפלה ב- תינוק; האם סידרה את- הבית; האם דיברה על- ההנקה; האם קינאה ל- חברתה.
2. הצרכה סמנטית: האם אכלה – הוא משפט שלם מבחינה תחבירית: יש נושא ונשוא, אך נדרשת, מבחינה סמנטית – השלמה: האם אכלה מלפפון.
בניתוח ובהבנת המשפט מעורבים כאמור מספר שחקנים או מקומות, ומספרם נגזר בדרך-כלל מאופי הפועל, להלן כמה דוגמאות:
1.המציינים את מצבו של הנושא מבחינות שונות הם תמיד חד-מקומיים: ישן, פעלי מצב רעב, עייפה;
2.פעלי ראייה הם דו-מקומיים: הוא ראה אותה, הוא התבונן בים, הוא הסתכל מהחלון; 
3.עלי אכילה הם דו-מקומיים: הוא אכל ביצה, הוא סעד את לבו;
4.פעלי נתינה ולקיחה הם תלת-מקומיים: הוא לקח את המטריה מהדלי, הוא נתן למשה את הצעצוע;
5.פעלים ארבע-מקומיים: פעלי גרימת תנועה ממקום למקום: הוא הוביל את הסחורה מיפו לתל אביב.
6. פעלי תנועה דינמיים, שאינם תיאורי מקום אלא הצרכות של הפועל הכוללות שלוש קבוצות: פעלי תנועה ממקום למקום: רצתי מביתי לבית הספר; פעלים המסמנים הגעה למקום היעד: נסעתי לבית החולים; או פעלים המסמנים עזיבה של מקום המוצא: עזבתי את הבית.
7.פעלי מקום סטטיים המסמנים הימצאות במקום מסוים: עמידה, ישיבה, שכיבה, מגורים, אשפוז, התאכסנות: התאכסנתי במלון, גרתי ברחוב.
מושא ותיאור מקום יובחנו זה מזה מבחינה סמנטית. כאשר הפועל חייב השלמה, כי הוא לא הגיוני מבחינה סמנטית בלעדיה אזי המשלים יהיה מושא ולא תיאור.
תיאור מקום מטאפורי, מבחינה סמאנטית הוא עדיין נשאר מושא מוצרך, אפילו שהוא לא מקום מוצהר, למשל, לך לעזאזל.
כמו כן יש הצרכות שאינן פורמליות, למשל: האם השקתה את בנה מים, המילה מים אינה מחויבת המציאות כי הדבר מובן מההקשר, אך אם יציינו אותה עדיין היא תהיה בגדר מושא מוצרך.

 

 
כל הזכויות שמורות לניר שגב – הדובדבן

Created by Tarrlink, Powered by Joomla!