עריכה לשונית - פיסוק, הערות שוליים, ניקוד עזר

להלן מאמר המשך למאמר עשרת הדברות, וכללים מנחים, ויובאו להלן המלצות, היתרים או הנחיות משלל הנושאים המונחים על שולחנו של העורך, וכלים רלוונטיים לתחום עריכה לשונית
1. פיסוק נכון: עגנון כתב כמעט ללא פיסוק, אמנם אל לנו להיכנס לנעליו, אך יש מקום לחשוב על כל הטלת פסיק, אם הוא לא מציק, מעכב או מצטדק. לנסות לנשום בזמן כתיבה או עריכה ולראות מתי נחוצה הפסקה. מובן שיש להתחשב בכללי האקדמיה ללשון העברית בענייני פיסוק, אך לא פעם הכללים מכוונים לגמישות ולשיקול דעת של העורך. כמו כן כדאי לדייק בסימני הפיסוק הרלוונטיים לענייני עריכה לשונית:
-נקודתיים לפני פירוט או ציטוט; 
-פסיק ונקודה (;) כשרוצים לעשות אתנחתא גדולה מפסיק אך לא לעשות השהייה שמסמנת הנקודה. גם כשמפרטים נושא מסוים, ניתן להטיל בין רכיבי הפירוט פסיק ונקודה. 
-לשונאי אחד אמר פעם: "סימן קריאה יש להטיל רק פעם בחיים!". כמובן נראה שיש גוזמה בדבריו, במיוחד בלשוננו העכשווית, שנראה שעיקרה הוא ציוויים ודרישות, או התרגשות ופליאה מנושאים רבים;
-נושא המירכאות נתון להרבה אפשרויות אך הקו המנחה הוא להקפיד על מירכאות עבריות (".....") ועל אותו סוג מירכאות לאורך כל אותו בטקסט. אם הכותב והעורך מסכימים כי מירכאות כפולות ישמשו ללשון אירונית וציטוט ישיר יובא בכתב מוטה ומירכא יחיד ישמש למושגים ולביטויים, החשוב מכול הוא להיות עקבי לאורך כל הטקסט.
2. הערות שוליים, סוגריים ושאר הפסקות נשימה בקריאה: יש לחתור לכך שהפסקות נשימה יהיו מועטות ויובאו רק כי הן משרתות נשימה איכותית יותר לאחריהן. הגהה תטפל בכל אלה.
3. לקסיקון עברי אך לא כפוי. והכותרת מעידה על תוכנה. יש מילים שרצוי להשתמש במשמעותן העברית, אך לא פעם אנו נתקלים במילה מאוד שגורה בצורתה הלועזית ויהיה בכך יומרנות לשמה להכניס את צורתה העברית הנדירה לטקסט הקולח. לזה ניתן לקרוא "טקט". כמו-כן יש מילים תלויות תרבות, שאין להן תרגום ראוי. למשל המילה פספורט בתרבות הסובייטית משמעה תעודת זהות המאפשרת מעבר בין האזורים בברית המועצות לשעבר, ובשום אופן לא במשמעות הידועה לנו – דרכון.
4. ניקוד עזר. רוב דוברי העברית אינם יודעים לנקד כראוי, ובעיות הניקוד ידועות גם הן: מאוד קשה לדרוש ממי שלומד לקרוא ולכתוב עברית להבדיל בין צורות הניקוד השונות, מכיוון שיש פחות תנועות בעברית של ימינו מאשר סימנים, והבנת השוני בין התנועות דורש רמת ידיעה גבוהה בדקדוק, דבר שאפילו עורכים לא תמיד בקיאים בו. אבל בכל זאת לעברית יש מכשול ואם יצאת ממנו מחכה אתגר נוסף באותו המקום. לצד עודף סימני ניקוד, ישנן מילים רבות הנכתבות בצורה דומה אך נהגות אחרת וגם משמעותן שונה. בעברית לעתים יש לקרוא את כל המשפט כדי להכריע איך לקרוא אותו, מי שזו שפת אמו לא מרגיש בכך, אך מי שלומד לקרוא אותה – מכיר גם מכיר. אי-לכך קיימת פשרה מצוינת: בטקסט לא מנוקד, במקומות מועדים לפורענות מסוג זה, די בחיריק מסייע או בתנועת עזר אחרת כדי לתרום לקריאה שוטפת, אך יש לסייג זאת בשני סייגים: אין להכביר בניקוד עזר ויש לדייק גם כשמנקדים ניקוד עזר.
5. סגנון רע – עירוב משלבים, אולי זאב יכול לגור עם כבש אך אין לערבב משלבים כגון: היבוא האיש וינג'ס לנו? אין ספק כי לשוננו הדבורה עשויה עירוב שכזה, וזהו חִנה, אך אין לטעות ולהשתמש באותה השפה הדבורה בכתב. גם ללשון הכתובה משלבים שונים, יש את לשון ההגות, הלשון הפורמלית ויש לשון ספרותית ומליצית וגם אלה יכולות להתפצל לתתי לשונות, אך יש לדבוק בלשון הכתובה שנוחה לנו ולא לקפץ בין משלבי לשון.

 
כל הזכויות שמורות לניר שגב – הדובדבן

Created by Tarrlink, Powered by Joomla!