עריכה לשונית - מאפייניה של לשון המקרא

לשון המקרא שזורה בעברית של ימינו, ומשפיעה עליה מבחינת תחביר ומבחינת אוצר המילים. מנגד, יש מאפיינים ייחודים ללשון שנעלמו לגמרי, ואינם ניכרים בעברית בת זמננו. בלשון זו דיברו וכתבו בארץ בשנים 1,300 לפני הספירה עד 200 לפני הספירה לערך ואנו מכירים אותה בעיקר מהתנ"ך. בתנ"ך עשרים וארבעה ספרים, כתבו אותו אנשים רבים בתקופות שונות, ויש בו שלוש סוגות: השירה הקדומה, התקופה הקלסית והתקופה המאוחרת. לפיכך, יש בלשון המקראית כמה רבדים לשוניים, ואי אפשר להתייחס אליה כאל מקשה אחת. ועדיין, יש כמה מאפיינים מובהקים ללשון זו. במקרא יש כשמונת אלפים מילים בסך הכול, ורבות מהן משמשות עד היום בכתיבה ובדיבור. 
וי"ו ההיפוך
וי"ו ההיפוך כשמה כן היא – כאשר מוסיפים אותה לפני פועל, הזמן משתנה מעתיד לעבר ולהפך. לדוגמה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ" (בראשית, פרק ד', פסוק ו'). וי"ו ההיפוך נוספה לפועל בעתיד "יאמר", והזמן הפך לעבר. וי"ו ההיפוך אינה משמשת היום, ואפשר למצוא אותה רק בטקסטים ספרותיים שרומזים למקרא.  
כינויים חבורים
כינוי חבור הוא כינוי גוף המצטרף לפעלים ולשמות עצם, לעומת כינוי פרוד שהוא מילה בפני עצמה. לדוגמה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ" (בראשית, פרק ל"א, פסוק ג'). "אבותיך" במקום "האבות שלך", ו"מולדתך" במקום "המולדת שלך". בלשון המקרא אין כמעט שימוש במילית "של". היום אנו משתמשים הן בכינוי החבור והן במילית "של". עריכה לשונית תשים לב לכך. 
שימוש במילית "אשר"
בעוד שבימינו משתמשים בעיקר במילית "ש" ולעתים רחוקות במילית "אשר", במקרא המוקדם השתמשו ב"אשר". ש' מופיעה במקרא המוקדם חמש פעמים בלבד, והיא הופכת שכיחה יותר בחלקים המאוחרים של הספר. לדוגמה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ (בראשית, פרק א', פסוק כ"ט). 
שימוש בה"א השאלה
ה"א הבאה בתחילת משפט ומטרתה לציין שאלה. לדוגמה: "כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲרָצַחְתָּ, וְגַם יָרָשְׁתָּ" (מלכים א', פרק כ"א, פסוק י"ט). בעברית המדוברת של ימינו כמעט ואין שימוש בה"א השאלה, אך בספרות היא לפעמים נוכחת.
מספרים
לעתים כתובים המספרים במקרא בסדר הפוך – מתחילים במספר הקטן ומסתיימים בגדול. לדוגמה: וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ (במדבר, פרק ז', פסוק י"ג). במקום "מאה ושלושים" נכתב "שלושים ומאה". דרך כתיבה זו של מספרים אינה משמשת כלל בימינו. 
חוסר התאמה בין מין לפועל
עריכה לשונית תטפל בחוסר התאמה זה. במקרא אין הכרח שיהיה התאם בין מין לפועל, ופועל בגוף שלישי יחיד יכול לשרת יחיד, יחידה, רבים ורבות.  לדוגמה: "וְעַתָּה הַבְּרָכָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר הֵבִיא שִׁפְחָתְךָ לַאדֹנִי (שמואל א', כ"ה, כ"ז). במקום "הביאה שפחתך" נכתב "הביא שפחתך". היום חוסר התאמה בין מין לפועל נחשב כטעות. 
משפט ייחוד
במשפט ייחוד מעמידים חלק מהמשפט לפניו כדי להדגיש אותו. לדוגמה: "הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה" (מלכים ב', פרק א', פסוק ד'). משפטי ייחוד משמשים גם היום. לדוגמה: הדירה שלי – אין בה כל רהיטים.  
כינויי הגוף 
חלק מכינויי הגוף ששימשו בלשון התנ"ך זהים להיום, וחלקם שונים. אחרים ממשיכים לשמש לעתים רחוקות ונחשבים ארכאיים (כינויי הגוף שאינם מצוינים כאן זהים לאלה של ימינו).  
אנוכי ואני: בספרים מוקדמים מופיע "אנוכי" ובספרים המאוחרים "אני". בימינו רק מעטים משתמשים ב"אנוכי", ולעתים אפשר למצוא את המילה בשפה הכתובה. 
אנחנו, נחנו ואנו: "אנחנו" דומיננטי במקרא, "נחנו" מופיע חמש פעמים ו"אנו" מופיע פעם אחת בירמיהו מ"ב. 
אתן ואתנה: היום, כמובן, "אתנה" נעלמה. 
הם והמה: "המה" מופיעה בקטעי השירה, ונעלמה בימינו. 
הנה: כינוי הגוף המקראי ל"הן". 
המקור המוחלט
מקור ייחודי למקרא, שנעלם כמעט לגמרי היום, ומופיע לעתים רחוקות בספרות. המקור המוחלט חסר מוספיות ואינו מקבל נטיות.  
תפקידיו: 
א. ציווי: "שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ" (דברים, פרק ה', פסוק י"א).  
ב. מצב מתמשך: "אָכוֹל וְשָׁתוֹ, כִּי מָחָר נָמוּת" (ישעיהו, פרק כ"ב, פסוק י"ג).  
ג. בסמיכות לצורת העבר הוא מציין פעולה מוחלטת, ודאית וגמורה: "טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף" (בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג). 
ד. כשהוא בא בסמוך לעתיד הוא מציין פעולות הרגליות: "כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי" (בראשית פרק מ"ד, פסוק ט"ו). בסמוך לעתיד הוא מציין גם הבטחה: "כִּי מוֹת יָמוּת" (שמואל א', פרק י"ד, פסוק ל"ט). 
כשהמקור בא עם מקור נוסף או עם פועל הוא מציין פעולות שנעשות במקביל: "הֹלְכִים הָלוֹךְ, וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת" (יהושע, פרק ו', פסוק י"ג). כלומר: הם הלכו ותקעו בשופרות במקביל. לצד מקור נוסף או פועל, המקור הנטוי גם יכול לציין פעולה שחוזרת על עצמה: "הַשְׁכֵּם וְהָעֵד" (ירמיהו, פרק י"א, פסוק ז').

 

 

 
כל הזכויות שמורות לניר שגב – הדובדבן

Created by Tarrlink, Powered by Joomla!