עריכה לשונית - המאפיינים של לשון חז"ל

 

את לשון חז"ל אנו מכירים בעיקר מן המשנה, התלמוד והמדרשים, וכתבו ודיברו בה משנת 200 לפני הספירה ועד שנת 500 לספירה לערך. הטקסטים של ספרות חז"ל עברו מפה לאוזן במשך דורות, ולבסוף נכתבו. חלק ממאפייני לשון המקרא המשיכו לשמש בלשון הזאת, וחלק נעלמו כמעט לגמרי. כמו כן, לשון חז"ל שאלה מילים רבות מהארמית ומהיוונית. גם בשפה זו, כמו בשפת המקרא, יש כמה רבדים לשוניים, והיא נחלקת לשתי תת-תקופות עיקריות: לשון חכמים א' ולשון חכמים ב'. לשון חכמים א' היא לשון התנאים (200 לפנה"ס עד 200 לספירה לערך), והחיבורים החשובים בה הם המשנה והתוספתא. רבי יהודה הנשיא הוא מי שהעביר את התורה שבעל פה לכתב, וזו למעשה המשנה. כל מה שלא נכנס למשנה נקרא "ברייתות", וחלק מהברייתות נכנסו ל"תוספתא". בתוספתא יש הרבה דברים מקבילים למשנה, אך גם הרבה דברים נוספים, כגון סיפורים ודיונים. אחר כן מגיעה תקופת לשון חכמים ב' (200 עד 500 לערך). הכתבים מלשון חכמים ב' הם בעברית ובארמית, וכוללים את התלמוד הבבלי ואת התלמוד הירושלמי.
שימוש במילית "של"
בעוד שבלשון המקרא כמעט אין במילית "של" שימוש, בלשון חז"ל היא נפוצה מאוד. לדוגמה: "כיכרות של נחתום, מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר" (מסכת בבא מציעא פרק ב').
שימוש בשי"ן השימוש
את "אשר" המקראית החליפה שי"ן השימוש כמעט באופן גורף. לדוגמה: "פרה שילדה כמין חמור, וחמור שילדה כמין סוס פטור מן הבכורה" (מסכת בכורות פרק א').
שימוש ב"עתיד ל..."
נוסף על הפעלים בזמן עתיד השתמשו בלשון חז"ל ב"עתיד ל..." לפני שם הפועל, כדי לציין עתיד. לדוגמה: "כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטיל" (מסכת נדרים פרק ג).
שימוש בבניין נתפעל
בניין נתפעל מחליף את בניין התפעל - כלל חשוב בטרם נבצע עריכה לשונית. לדוגמה: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" (מסכת פסחים פרק י'). במקום "השתנה" בבניין התפעל, נכתב "נשתנה" בבניין נתפעל. 
שימוש בנו"ן סופית במקום במ"ם סופית
פעמים רבות משתמשים במשנה בנו"ן סופית במקום במ"ם, וזה עניין חשוב של עריכה לשונית. לדוגמה: "כל העם מסובין על הארץ" (מסכת סנהדרין פרק ב'). בימינו, נותר זכר לשימוש זה במילים בודדות, דוגמת "נישואין" ו"גירושין". ועדיין, רבים מעדיפים לכתוב "נישואים" ו"גירושים". 
קיצורים וראשי תיבות
חז"ל הרבו להשתמש בקיצורים ובראשי תיבות עבור מונחים רווחים, בעוד שלשון המקרא לא השתמשו בהם בכלל. בסך הכול יש בלשון חז"ל כעשרים מילים מקוצרות שהופיעו באופן קבוע. לדוגמה:
קיצורים: ר' (רבי), אומ' (אומר), שנא' (שנאמר). ראשי תיבות: הקב"ה (הקדוש ברוך הוא), אע"פ (אף על פי).
נשילת אל"ף
כשהאל"ף נמצאת בין שווא ותנועה היא נושלת.
מילים שאינן בשימוש בימינו: כילו (כאילו), שנֵי (שאַני), שיני (שאין אני)
מילים שעדיין משתמשים בהן היום: כיצד (כאי צד), אפילו (אף אילו), מניין (מין איין)
במקרא יש פעמיים נשילת אל"ף: תומים (תאומים) שלתך (שאלתך).
הכפלה של ו"ו או יו"ד לציון עיצוריות
התופעה המוכרת לנו מהכתיב חסר הניקוד בימינו, ולפיכך משפיעה על הגהה, לא הייתה מקובלת כלל בלשון המקרא, והפכה נפוצה בלשון חז"ל. בזכות ההכפלה הקריאה הופכת קלה יותר. לדוגמה: "רבי יהודה אומר, כל דבר שיש בו שינוי, חייב להכריז" (מסכת בבא מציעא פרק ב').

 

 

 
כל הזכויות שמורות לניר שגב – הדובדבן

Created by Tarrlink, Powered by Joomla!