המורה ללשון ולהבעה עברית

"דרכי לצמרת – כך הצלחתי להתקבל לאוניברסיטה", זהו ספר חדש שכנראה יראה אור בתוך שנה ושאת חלקים ממנו תקראו כאן בבלוג עריכה לשונית באופן בלעדי. המוטו של הספר הוא "שכל אחד יכול". לפניכם קטע נוסף מתוך הספר העוסק הפעם במורי בית הספר. כזכור, הכותבת היא אישה שהצליחה להתברג באקדמיה הישראלית.

בכיתה ט' התקשרה אמי למורה פרטית ששמה מרגלית שגרה בסמוך אלינו. מרגלית החייכנית הייתה מורה לספרות וללשון וחיה יחד עם בעלה הגמלוני שהיה צועד בצליעה מחר זה לאחר תוך שהוא לועס חבילת קשיו בפיו הענק. לאמי היה הרגל, לאחוז בידה את רשימת המורים של בית הספר, לעבור אחד אחד ולדלות ממנו שם של מורה שיסכים לקחת אותי תחת חסותו. רק לאחרונה קיבלתי ארבעים בלשון: לא ידעתי לאיזה בניין שייכים הפעלים: פעל, פעיל או התפעל. לא ידעתי כיצד לנסח משפט: מהו משפט מאוחה או מהו משפט מחובר, ולא הבנתי מדוע כותבים פתח ולא קמץ. מה לי ולזה? ארבעים במבחן היה שוק לאמי שלא האמינה שאקבל אי פעם ציון שכזה, ועוד דווקא בלשון. במתמטיקה ובאנגלית הייתי דווקא בסדר (ממוצע של שבעים), אך במקצועות ההבעה והניסוח הייתי אחרונה בכיתתי.

ואז יום אחד נכנסתי לביתה של מרגלית שהרבתה ללעוס מסטיק,לחייך, להציץ בשעון מדי חמש דקות כדי לבדוק שלא חרגה מהזמן הקצוב ולנסות ללמד אותי משהו. כעבור חודשיים קיבלתי שישים במבחן. זהו. מה שהפנמתי בעקבות השיעורים עם מרגלית הוא את תפקיד ו"ו החיבור. לפחות את זה. מעבר לזה כנראה לא תפסתי דבר. ניסוח? כתיבה? הבעה? כתיבה נכונה של מילים? מדוע לא מלמדים עריכה לשונית או הגהה? בכל מקרה, את כיתה ט' סיימתי בציון שנתי עובר.

ואז פתאום בכיתה י', בתחילת השנה, נכנסה מחנכת חדשה לכיתתי וכשזה קרה עיני נפערו לרווחה. זו הייתי מרגלית. היא ולא אחרת. בסיום השיעור היא הזמינה אותי לחדרה ושאלה איך אני מרגיש והאם הבנתי את שלימדה אותי בלשון. אמרתי שבקושי עברתי את הבחינה. והיא לא הבטיחה דבר. לא היה נעים לה. איך תתמודד אתי? איך תתייחס אליי המורה הפרטית שלי לשעבר?

 

 
כל הזכויות שמורות לניר שגב – הדובדבן

Created by Tarrlink, Powered by Joomla!