ציון הבגרות שלי בספרות ובלשון

לפניכם פוסט נוסף של המרצה מן האקדמיה שהצליחה לעשות את הבלתי ייאמן. קטע נוסף מתוך ספר חדש שיראה אור בשנה הקרובה:

המורה לספרות שלי היא אפוא המורה הפרטית שלי לשעבר. כמה תלמידים נחשפו לכזו תופעה? בכל מקרה, לא קיבלתי יחס מיוחד, ממש לא, ובספרות לא ממש הצטיינתי. לא נעים לספר, אך ציון הבגרות שלי בסוף כיתה י"ב הוא ארבעים. ממש כך. לא למדתי, לא השקעתי. מי בכלל ידע אז שיש עורך לשוני ועורך ספרותי ועורך אקדמי ועורך מדעי, ומה לא? ואת הבחינה בהבעה עברית עברתי בקושי, לא נעים לי לכתוב מהו הציון שלי. 
ניסיתי לענות לעצמי לשאלה מדוע הייתי חלשה כל כך במקצועות הלשון וההבעה, ודווקא במקצועות לימוד אלו? מה יש בשפה העברית שמקשה עליי את החיים? מדוע כתיבת החיבור שלי לא הייתה מלוטשת, המילים נכנסו אלה באלה ולא היו ברורות, שגיאות כתיב שטפו נפרסו על פני כל הטקסט, טעויות הפיסוק שלי שבשו את קריאת הטקסט של הבודקים, ולא הצלחתי לארגן את הלוגיקה הפנימית של הפסקאות. האומנם, זה מה שנדרש מתלמיד כיתה י"ב?
אתם יודעים מה? אני לפחות מתנחמת בעובדה שתמיד ידעתי להשתמש בזכר/נקבה, יחיד/רבים ולראייה בחינת הבגרות שלי בלשון. אל תטעו, לא הפגנתי ביצועים מרשימים בבחינה זו, אך לפחות הפנמתי כמה כללים חשובים. 
וכך סיימתי את כיתה י"ב.
אמי לא ויתרה. תעודת בגרות לא קיבלתי. היו לי שני ציונים שליליים ונאלצתי לתקנם. ואז לאחר שירותי הצבאי החלטתי לתקן את חיי, לשדרג את ציוניי, לתת לעצמי סיכוי לצאת מתוך הדרך האין-מוצא שאליה נכנסתי. ותאמינו לי מדובר בדרך לא נעימה, זרועת מכשולים ומוקשים, עגמת נפש ותחושה של דיכאון ושל ביטחון עצמי ירוד בי וביכולותיי. החלטתי שלא עוד. אני חייבת לברוח מן הדרך לא דרך ולחפש דרך חלופית טובה יותר, ראויה יותר. הרי לא יכול להיות שאני כל כך חלשה במקצועות הלשון. הרי קראתי כל כך הרבה ספרים בשנות בגרותי המוקדמות והמאוחרות.

הגהה / סופר צללים

 

 
כל הזכויות שמורות לניר שגב – הדובדבן

Created by Tarrlink, Powered by Joomla!