בעיותיו של המדע והסוגיה הלשונית

התפתחות המדע צברה תאוצה רבה מאוד במאה הקודמת עם התפתחות תורת היחסות, תורת הקוונטים ועוד תגליות והמצאות שונות ששינו את פני הלשון ובכלל זה את הסוגיות הנוגעות אל עריכה לשונית, תיקוני ניסוח, טיפול בטעויות פיסוק ועוד.  מדע מתבסס בעיקר על הרבה תיאוריות, פרדיגמות וגישות לחקר המציאות ומעלה רעיונות אפשריים לסיטואציות מסוימות. מדע כדי שיקדם את תפקוד האנושות חייב להיגזר מההנחות התיאורטיות ולהיות פרקטי ויישומי.
דבר זה נובע מהסיבות הבאות: במדינות רבות יש בעיות חברתיות, ביטחוניות וכלכליות המקשות על חיי האזרחים והתושבים. מדע המדינה כמדע חייב להתמודד עם בעיות אלה ולתת פתרונות אפשריים לסיטואציות הקיימות, ובמקביל לנסח חוקים וכללים שעברו עריכה לשונית היכולים לתת מענה מתאים לסוגיות בוערות. כדי להתמודד עם זה, הוא חייב  להיות פרקטי ולעתים להיות אינדוקטיבי מבחינת שיטת המחקר שלו. כדי להתמודד עם בעיה מסוימת הוא חייב לאסוף את הנתונים מהשטח להתבונן במוסדות, לראות כיצד הם מתפקדים ולהגיע למסקנות. מדע שיהיה מושתת רק על תיאוריות ויהיה מנותק מהמצב האמתי בשטח, לא יוכל לקדם את מצב המדינה ולא יהיה מסוגל להתמודד עם הבעיות במציאות.
מצבו של מדע המדינה כיום רחוק מלהיות כזה. במובנים רבים יש פער בין מה שהשוק דורש לבין היכולות והמיומנות של הסטודנטים. זאת ועוד, הרבה קורסים ניתנים בלי קשר תוכני ביניהם, הסטודנטים לומדים קצת מכל דבר ולרוב לא מתמקצעים בתחום אחד, ולמדע המדינה אין עצמאות דציפלינרית, מה שמקשה על חופש האקדמי שלו, על גמישותו ועל יצירתיותו. דבר זה מוביל לחוסר הכשרה מספק של סטודנטים בתחום מדע המדינה, מה עוד שרבים מהם לא יודעים לנסח היטב את הטקסט שהם כתבו, לא מכירים כללים של עריכה לשונית ושגיאות הלשון שזורות לכל אורך הטקסט. 
זאת ועוד, למדע המדינה אין איגוד מקצועי, ומספר הסטודנטים הלומדים היא יותר מדי גבוהה. נוסף על כך תהליכי הגלובליזציה תובעים מיומנויות ויכולות אשר לא ניתנות במסגרת לימודי מדע המדינה. לעומת זאת מדע המדינה נותן את הדעת בתחומים רבים הנמצאים תחת  חסותו, כמו מחקרים על מוסדות, ארגונים ותאגידים, מתן ייעוץ לפוליטיקאים ובמגזרים אחרים, הקמתם של מוסדות מחקריים אשר עוזרים לייעוץ לממשלות, הבעת דעות של חוקרים באמצעי התקשורת ועוד. אבל כיום מצבו של מדע המדינה רחוק מלהיות יישומי ושימושי, מה עוד שרבים מניסוחים לא עוברים עריכה לשונית ולא הגהה.
בחוג זה מלמדים לא אחת על בעיות השעה שיש בעולם בכלל ובישראל בפרט, אבל יש התעלמות כמעט מוחלטת, במיוחד בתואר הראשון מלימודי הביטחון הלאומי. נוסף על כך יש חוסר משווע של קורסים העוסקים בסוגיות הפוליטיות והלשוניות בישראל, למרות שיש חומר רב ובעיות שצריך לטפל בהן, כמו מפלגות בישראל, מערכות בחירות, שיטת בחירות וכו'. 
נוסף על כך יש פער בין מה שהפקולטה מעוניינת ללמד ובין מה שהסטודנטים רוצים ללמוד. הסטודנטים רוצים ללמוד ולהעמיק בנושאי המנהל הציבורי שנותנים להם אפשרות ריאלית למצוא עבודה ותעסוקה, כאשר לימוד נושא זה נחשב בעיניהם לפרקטי ויישומי הרבה יותר מתחומים אחרים הנלמדים בחוג. יותר מזה, לימודי היחסים הבינלאומיים גם הם רלוונטיים לאפשרויות התעסוקה של הסטודנטים בשירות הציבורי, בשירות הדיפלומטי ועוד. להבדיל, מה שנלמד כיום במדע המדינה הם תיאוריות רבות, נושאים מופשטים והיסטוריה של עמים ומדינות, והם אינם רלוונטיים לחיי הלומד. מה שמתרחש בפועל בעקבות כך הוא שיש לא מעט קורסים עם מספר משתתפים נמוך. במקביל, הקורסים שיותר מושכים את לב הסטודנטים מלאים עד אפס מקום ולעתים סטודנטים המעוניינים להירשם לקורסים אלו אינם יכולים לעשות כן בגלל ההיקף הרישום הגדול. זאת ועוד, אם מתרחש מצב שבו החוג מלמד קורסים שהסטודנטים אכן מעונים ללמוד, הוא עושה זאת כדי לצאת ידי חובה והוא מלמד את הקורסים האלה ללא מחקרים מעמיקים בתחום וללא ניסיון הוראתי.
בדרך כלל, הפקולטות אינן מדגישות את ערך ההוראה והלשון. כלומר, הסטודנטים לא יודעים לכתוב כראוי, לוקים בכתיבתם, לא מנסחים היטב את הטקסט, והמחקרים המפורסמים פעמים רבות אינם מובנים וברורים. כידוע, האקדמיה נותנת דגש רב על איכות המחקרים של המרצים, כמות הפרסומים שלהם וכו'. ממידע שהתקבל ממשוב הסטודנטים עולה כי הסטודנטים אינם מחשיבים מחקרים גדולים ומעמיקים, אבל הם כן מחשיבים איכות הוראה טובה. הפער בין מה שהאקדמיה מחשיבה לבין מה שהסטודנטים רוצים שיהיה הוא גדול. 
נוסף על כך בנושאי מדיניות ופוליטיקה דעת רוב החוקרים במרבית האוניברסיטאות בארץ נוטה מהמרכז שמאלה, למעט אוניברסיטת בר אילן ששם גם לומדים סטודנטים מסורתיים ויותר בעלי זהות לאומית. הסטודנטים בגישתם, לעומת זאת, הרבה יותר מגוונים בדעותיהם ויותר פלורליסטים.
נתון חשוב נוסף הוא שהסטודנטים בישראל מבוגרים יותר מבחינת גילם מהסטודנטים המערביים. רוב הישראלים משרתים בצבא ומתחילים ללמוד מאוחר יותר, כאשר בארה"ב, למשל, נרשמים לקולג' מיד בתום לימודי התיכון ומסיימים את האוניברסיטה בגיל צעיר. זאת ועוד, רוב עצום של הסטודנטים עובד ומממן את לימודיו. בישראל, להבדיל מהרבה מדינות באירופה, הלימודים אינם  חינם ושכר הלימוד הגבוה מקשה על הסטודנטים לעמוד בו, מה שלא נותן להם בררה אלא לעבוד. נתון זה מקשה על הסטודנטים להיות נוכחים בכל השיעורים, להגיש עבודות איכותית ללא שגיאות לשון ולהפנות את רוב האנרגיות שלהם ללימודים. 
נוסף על כך הסטודנטים הישראליים הרבה יותר בוגרים ובשלים מהסטודנטים במדינות אחרות, יותר מסוגלים לנתח מצבים פוליטיים מורכבים ויותר מתעניינים בפוליטיקה (הרבה בגלל המצב הביטחוני מדיני).
אחת הבעיות המרכזיות של מדע המדינה היא העובדה שהוא הרבה פחות אטרקטיבי מחוגים ומפקולטות אחרות, כמו פסיכולוגיה וכלכלה. למקצועות האחרונים יש אפשרויות תעסוקה מוגדרות בשוק ואילו מדע המדינה נתפס כמשהו יותר כללי ולא מוגדר.

 

 

 
כל הזכויות שמורות לניר שגב – הדובדבן

Created by Tarrlink, Powered by Joomla!